<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת משפטים</h1>
<h2>דף כד.</h2>
כי היא כסותה לבדה. זו הטלית. הוא שמלתו לעורו זה החלוק. במה ישכב לרבות המצע. וק"ק כן נראה והא בכסות יום איירי קרא כדפרי', ואם כן האי מצע מה שייך בכסות יום. וכן נראה וי"ל במצע של מטה שמסובין בו לאכול מיירי. יכול אם היה חייב לו מנה, והכסות שוה מאתים, שאומר לו ימכור זה ויפרע מנה ויקח אחר גרוע ממנו, ת"ל כסותה לבדה בה"א כתיב, ללמד שלא ימכור ויחליף אחר. ומכל מקום פסק בזמן הזה פי' רבינו תם דאין מסדרין לבעל חוב. וכן כותבין דאפי' מגלימא דעל כתפאי, ואין הלכה כאליהו דאמר מסדרין בגז"ש מיכה מיכה מערכין. ופי' ר"ת דבפרק המקבל הכי גרסינן מניין שמסדרין גמר מיכה מיכה וכו' ולא גרסי' מהו שמסדרין, ומיבעיא ליה מנין למאן דאית ליה. ופר"ץ דדרכו של אליהו לדחות בקש להשיב דלא כהילכתא כההיא [מדרש שוח"ט משלי ט'] לא כהן את מר א"ל קברי צדיקים אינם מטמאין, ופשיטא דמטמאין הן. וכי ההיא דאמר להם קברי גוים אין מטמאין בהן שנ' [במדבר י"ט] אדם כי ימות באהל אתם קרויין אדם ואין הגוים קרויין אדם דברי ר' שמעון, ואין הלכה כר' שמעון. וכן פסק דכהן יש ליזהר ללכת על קברי גוים. ולכך עמא דבר שאין מסדרין לבע"ח. ומ"מ בכסות אשתו ובניו לא גבי בע"ח, וכן אחד המקדיש ואחד המעריך אין לו לא בכסות אשתו ובניו ולא בתפילין שלו דאינן בכלל שיעבוד. וכן ראיה דבירושלמי [ב"ק פ"ט ה"ה] מסיק הא דאתמר אין לאיש בכסות אשתו. וצ"ע כן נראה דכיון דקיי"ל דאין מסדרין ולא גמרינן מיכה מיכה מערכין, שמא ה"נ דנהי דאין במקדיש ומעריך על כסות אשתו, בע"ח מיהא גובה מהם. או שמא כיון דאפי' על השחקין אין לו לבעל, כדאסיק פ' (נערה מאורסה) [אע"פ, ס"ה ע"ב] דמתכסה בהן בנידותה, כ"ש שאין יכול לשעבד אותם, וצ"ע.
וכי ימכור איש את בתו [שמות כ"א]. קטנה ולא נערה, דק"ו ומה מכורה כבר יוצאה שנ' [שם] ויצאה חנם וגו' שאינה מכורה אינו דין שלא תמכור. וק"ק לרבינו יעקב ל"ל ק"ו תיפוק ליה מדאיצטריך קרא למעשה ידיה דנערה שהן של אביה מכלל דאינו מוכרה כשהיא נערה, דאי מוכרה פשיטא דמעשה ידיה לאביה השתא זביני מזבין לה מעשה ידיה לא כל שכן. וי"ל אי לאו ק"ו דמכורה כבר וכו' ה"א דמוכרה כשהיא נערה דבתו סתמא כתיב דמשמע כל זמן שיש לאביה רשות בה ואפי' נערה מוכרה אביה, ואיצטריך קרא למעשה ידיה דנערה לאחר שנשאת דנעשית יתומה בחיי האב, דאם אינו עניין לנערה קודם שנשאת דמק"ו נפקא השתא זביני וכו'. [השתא] שאינו מוכרה נערה, א"כ איצטריך קרא למעשה ידיה דעודה ברשות אביה, אך לאחר נישואיה נעשית יתומה בחיי האב מעשה ידיה דידה הוי. וכן נראה דק"ק א"כ מאי קאמר תלמודא [כתובות מ"ז ע"א] למעשה ידיה דקטנה לא צריך קרא דהשתא זבוני מזבין לה וכו' ולוקמי קרא במעשה קטנה כשנעשית יתומה בחיי האב, כגון לאחר נישואיה, כיון דנישאת שוב אין לאביה רשות בה. וי"ל דכן נראה דניחא לאוקומיה למעשה ידיה דנערה שיש לו קצת רשות, מלאוקמיה במעשה ידיה דקטנה שנעשית יתומה בחיי האב.
<h2>דף כט:</h2>
וכי ימכור איש את בתו [שמות כ"א]. קטנה ולא נערה, דק"ו ומה מכורה כבר יוצאה שנ' [שם] ויצאה חנם וגו' שאינה מכורה אינו דין שלא תמכור. וק"ק לרבינו יעקב ל"ל ק"ו תיפוק ליה מדאיצטריך קרא למעשה ידיה דנערה שהן של אביה מכלל דאינו מוכרה כשהיא נערה, דאי מוכרה פשיטא דמעשה ידיה לאביה השתא זביני מזבין לה מעשה ידיה לא כל שכן. וי"ל אי לאו ק"ו דמכורה כבר וכו' ה"א דמוכרה כשהיא נערה דבתו סתמא כתיב דמשמע כל זמן שיש לאביה רשות בה ואפי' נערה מוכרה אביה, ואיצטריך קרא למעשה ידיה דנערה לאחר שנשאת דנעשית יתומה בחיי האב, דאם אינו עניין לנערה קודם שנשאת דמק"ו נפקא השתא זביני וכו'. [השתא] שאינו מוכרה נערה, א"כ איצטריך קרא למעשה ידיה דעודה ברשות אביה, אך לאחר נישואיה נעשית יתומה בחיי האב מעשה ידיה דידה הוי. וכן נראה דק"ק א"כ מאי קאמר תלמודא [כתובות מ"ז ע"א] למעשה ידיה דקטנה לא צריך קרא דהשתא זבוני מזבין לה וכו' ולוקמי קרא במעשה קטנה כשנעשית יתומה בחיי האב, כגון לאחר נישואיה, כיון דנישאת שוב אין לאביה רשות בה. וי"ל דכן נראה דניחא לאוקומיה למעשה ידיה דנערה שיש לו קצת רשות, מלאוקמיה במעשה ידיה דקטנה שנעשית יתומה בחיי האב.
